החלטה בתיק ת"א 1388/99

1.         החלטה זו עניינה בבקשת המבקשים (הנתבעים) להוציא מתיק בית המשפט את ה"תגובה לסיכומי הנתבעים", על צרופותיה, שהגישו המשיבים (התובעים). לחלופין, מבקשים הם: לאפשר להם לחקור את המשיב 1 (להלן - התובע) לגבי נסיבות הפסקת תשלום קיצבת הנכות הכללית מהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל) ואופן מיצוין של זכויותיו כלפיו; להתיר להם לזמן את נציגי המל"ל לעדות או להגיש תעודות עובד ציבור מטעמם, אליהן יצורפו המסמכים שהגיש התובע למל"ל, וכן את הפרוטוקולים המלאים של הדיונים בעניין קיצבת נכות כללית וקיצבת ילד נכה וההחלטות בהם; ולהתיר להם להגיש סיכומים משלימים, לאחר הבאת הראיות הנוספות, בשאלת ניכוי הקצבאות, לרבות ניכוי רעיוני של הקצבאות שהופסקו.

2.         המבקשים מנמקים בקשתם בטענה כי לתגובתם לסיכומי המבקשים צירפו המשיבים ראיה שלא הוגשה לביהמ"ש בשלב ההוכחות ושממנה עולה, לכאורה, כי התובע הפסיק לקבל קיצבת נכות כללית. בנוסף, לטענתם, צירופה של הראיה - מסמך של המל"ל (להלן גם - המסמך) -  נעשה בניגוד להסכמות הדיוניות שבין הצדדים ולהחלטות ביהמ"ש. כן טוענים הם, כי הראיה הוגשה באופן חלקי מבלי שצורף לה הפרוטוקול, שבו נקבעה הפסקת הקיצבה והנימוקים לכך, כמו גם המסמכים שהיו בפני המל"ל. כן טוענים הם, כי המסמך היה ברשות המשיבים זמן רב לפני ההסכמה הדיונית (מיום 1.6.04) ואף לפני שנחקר התובע, ולא היתה לפיכך כל מניעה להגשתו. ואחרון, שהוא בעצם ראשון, המבקשים חוששים כי התובע יפנה בעתיד למל"ל בטענה לאובדן כושר עבודה העולה על 50% וכי תביעתו תתקבל, כך שהוא יזכה בפיצוי כפול ואילו המבקשים יהיו חשופים לסיכון כפול בשל תביעת הביטוח הלאומי.

3.         מנגד טוען ב"כ המשיבים כי סבר בתום לב שאישור המל"ל מיום 18.2.04  צורף לתעודת עובד ציבור מטעם המל"ל שהגישו המבקשים. לטענתו, לאחר שנתברר לו עם הגשת סיכומי המבקשים, כי לא כך היה, צירף את המסמך לסיכומי התשובה מטעם התובעים. לטענת המשיבים, מאחר שהנטל להוכיח את זכאות התובע לקצבאות המל"ל מוטל על המבקשים, היה עליהם לדאוג לקבל מן המל"ל תעודת עובד ציבור מעודכנת, וזאת משום שבתעודת עובד ציבור מיום 8.1.04 נאמר כי נבדקת זכאות התובע להמשך קבלת הקיצבה. בנוסף, לטענתם, המבקשים נמנעו מלחקור את התובע בנושא קיצבאות המל"ל. מטעמי זהירות מבקשים הם לאפשר להם להגיש את המסמך כראיה נוספת מטעמם.

המשיבים מתנגדים גם לבקשותיהם החלופיות של המבקשים, בנימוק כי אין מקום לשמיעת ראיות נוספות בנושא קצבאות המל"ל לאחר שתביעת התובע לקבל קיצבת נכות כללית נדחתה. לטענתם, אין גם לחייב את התובע להמשיך ולהתדיין עם המל"ל - לערור על ההחלטה - כדי שייחשב כמי שנהג בסבירות ומיצה את ההליכים, באשר אין בחוק הוראה מפורשת המחייבת בהליכי ערר, וכך, לטענתם, גם קבעה הפסיקה.

4.         בתגובה טוענים המבקשים, כי בעוד שתעודת עובד הציבור מטעמם הוגשה ביום 8.1.04, הרי שהמסמך הינו מיום 18.2.04, כך שלא ניתן היה לצרפו אליה. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי נראה שהתובע לא מיצה את זכותו בתום לב במסגרת תביעתו מן המל"ל (בדרג הראשון), ולא הציג את חווה"ד הפסיכיאטרית שניתנה לו ע"י ד"ר ליטמן. עוד טוענים הם, כי התובע לא ערער על החלטת המל"ל, שאילו ערער יכול היה להציג בערעור גם את חווה"ד הפסיכיאטרית של ד"ר אהרונסון, המומחה מטעם ביהמ"ש,  שהציע לקבוע לו נכות פסיכיאטרית בשיעור 40%, ושעל בסיסה, בין היתר, הסכימו הצדדים כי תיקבע לו נכות תפקודית בשיעור של 50%. המבקשים שוללים את הטענה, כי מיצוי הזכויות בתום לב במל"ל איננו כולל את החובה להגיש ערר. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי התובע זכאי לפנות למל"ל בגין החמרה במצבו בהסתמך על חווה"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הפסיכיאטרי, שיכול שתביא להכרתו כזכאי לקיצבת נכות כללית.

5.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים על רקע כל החומר שבפניי, באתי למסקנה כי הדין עם המבקשים. חרף זאת, החלטתי שלא לקבל את בקשתם העיקרית - להוציא את המסמך מתיק ביהמ"ש - כי אם את בקשתם החלופית, תוך חיובם של המשיבים בהוצאות.

6.         כדי שלא להאריך בהנמקה, אומר, כי ככלל נימוקי המבקשים מקובלים עלי (למעט טענתם כי מיצוי הזכויות במל"ל מחייב הגשת ערר, טענה שאינה דורשת הכרעה במקרה זה). עם זאת, רואה אני להתעכב בקצרה על שלושה נימוקים. האחד, בהסכמה הדיונית שהצדדים הגיעו אליה ביום 1.6.04 נקבע כי "יתר רכיבי הנזק והניכויים ייקבעו על ידי בית המשפט בהסתמך על הראיות המצויות בתיק ...". גם לאור הסכם זה לא היו המשיבים רשאים לצרף לסיכומיהם מסמך שלא הוגש כראיה במהלך שמיעת ההוכחות. שנית, כטענת המבקשים, המשיבים אינם יכולים ליהנות משני העולמות - גם להגיש את המסמך כראיה במסגרת תשובתם לסיכומי הנתבעים וגם לשלול את זכותם של המבקשים לחקור את התובע על ראיה חדשה זו ולהגיש ראיות נגדיות. שלישית, התובע לא הכחיש את טענת המבקשים כי בפני המל"ל לא העלה כל טענה לנכות פסיכיאטרית, חרף חוות דעתו הנזכרת של המומחה מטעם בית המשפט שהציע לקבוע לו 40% נכות בתחום זה. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי הונחה תשתית מספקת לחששם של המבקשים כי יהיו חשופים לתביעה של המל"ל -  בעקבות פנייה  עתידית של התובע למל"ל בהסתמך על חוות הדעת הפסיכיאטרית שלא הובאה בפניו עד כה -   ולסיכון של תשלום פיצוי כפול.

מנגד, בנסיבות המקרה, סברתי כי יהיה זה נכון וצודק להיענות לבקשתם "מטעמי זהירות" של המשיבים, ולאפשר להם גם בשלב מאוחר זה להגיש את המסמך כראיה, מזה, ובמקביל להיעתר לכל הבקשות החלופיות של המבקשים, מזה. כך יישמרו זכויות  שני הצדדים. על הדרך והשלב שבהם הוגש המסמך, כמו גם על התארכות ההליכים עקב כך, יפוצו המבקשים בהוצאות.

7.         סוף דבר: אני מקבל את בקשתם החלופית של המבקשים ומחייב את המשיבים לשלם להם את הוצאות הבקשה בסך של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, ללא קשר לתוצאות המשפט.

התיק נקבע לישיבה במעמד ב"כ הצדדים ליום 31.1.05 שעה 08:30, לשם קביעת מועד לחקירת התובע והבאת הראיות הנוספות מטעם הנתבעים.

ניתנה היום כ"ד בטבת, תשס"ה (5 בינואר 2005) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים בפקסימיליה.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: